התמכרות לגראס וגמילה

חיינו רצופי התמכרויות, גם אם אנחנו מודעים לכך וגם אם לאו.

לעתים מה שנראה כבעיה כרונית ומסובכת שלא ניתנת לפתרון,

אינה אלא התמכרות שלא ידענו לשים עליה את האצבע.

התמכרות לגראס מוגדרת כמצב שבו האדם ממשיך לעשן ולצרוך את הסם

גם כשהוא כבר מרגיש שהסם פוגע בו, הוא עדין אינו מסוגל לכאורה להפסיק לצרוך את הסם.

ככל שהאדם מקדים לזהות שקיימת בעיה של התמכרות לגראס, כך עולה הסיכוי לשינוי וליצירת סגנון חיים קל ובריא יותר.

כל התמכרות והתמכרות לגראס בפרט, היא אשליה של חוסר מסוגלות,

חוסר אונים וחוסר כוח לצאת מההרגל המזיק ולחיות חיים שבהם רוב הפעולות הן לטובת האדם וצמיחתו.

התמכרות לגראס יוצרת מצב שבו חווים את החיים כתקועים

ולעיתים אף כבלתי אפשריים לתפקוד בתחומים מסוימים.

התמכרות לגראס גוררת אחריה מרכיבים של ייאוש, פסימיות

ואף במקרים מסוימים גם לדיכאון, רק שלא תמיד אלמנטים אלה גלויים לעין

ולכן גם לא מהווים תמיד סיבה לבקשת עזרה.

הבשורות הטובות הן שכמעט כל בעיה ניתנת לפתרון על ידי תהליך של טיפול נכון.

הבשורות הפחות טובות הן שהטיפול ותהליך הגמילה אינו תמיד מהלך קל.

הוא דורש עבודה, מאמץ נחישות ואומץ.

הפסקה של התמכרות לגראס כמוה ככל תהליך של פרידה

וסיום קשר עם דברים מוכרים. תהליך הגמילה מוביל את

האדם אמנם לחיים טובים יותר, אך בתוך אלה גם טמונה אי ודאות

רבה וחוסר יכולת לתפוס את מה שמחכה שם, בעתיד לאחר הגמילה.

בטיפול נכון האדם יוכל להבין טוב יותר את הסיבה שבגללה נוצרה

התמכרות לגראס, להפסיק להתכחש להתמכרות ולהפסיק לנסות להתחמק

ולתרץ למה זה לא יוכל להצליח. ולהתחיל במסלול חדש,

מסלול שעשוי להוביל לסיום הקשר האינטימי בין האדם לבין התמכרות לגראס.

התהליך הטיפולי הוא תהליך טבעי של הבראת הגוף, הנפש והרוח.

כל אדם בתוך תוכו מכיל את הכוח והיכולת להפסיק התמכרות לגראס או לכול סם אחר.

בטיפול האדם מתקרב יותר ויותר אל היכולת המולדת של הבראה ושל ריפוי.

מה שנראה תחילה כבלתי אפשרי הופך לאורך הטיפול לסוג של נס.

כך זה בכל תהליך גמילה, תחילה זה קשה ואחר כך הטבע הבריא משתלט וקובע את סדר היום.