התמכרות לסמים כתופעה
התמכרות לסמים כתופעה מוגדרת כמכלול התנהגויות פרוגרסיביות בעלות מרכיבים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים,
המאופיינות בתלות פסיכולוגית ופיסיולוגית (טייכמן, 1995).
התלות הפסיולוגית מתייחסת למצב בו הסתגל גוף האדם למושא התמכרות כלשהו, והוא מתקשה לתפקד בלעדיו.
תלות זו מוצאת את ביטוייה בעת הפסקה פתאומית של ההתנהגות הממכרת.
התלות הפסיכולוגית מתבטאת בצורך של האדם לשוב ולחוות את חווית האופוריה הנגרמת כתוצאה מהשימוש בסמים.
היחלשות החוויה, כתוצאה מהתפתחות הסבילות למושא ההתמכרות, מניעה את האדם להגביר את ההתנהגות המתמכרת,
(במקרה של התמכרות לסמים – להגדיל את כמות הסם הנצרכת ואת תדירות השימוש), במטרה לחזק את עוצמת החוויה הדועכת (טיכמן, 1995)
גאנדרו וגאנדרו, 1970 טבעו את המושג "מועדות להתמכרות" מושג זה מתאר אישיות
בעלת תכונות מסוימות ההופכות את האדם למועד להתמכרות, אם וכאשר יתנסה
בחומרים הפועלים מבחינה פרמקולוגית על מערכת העצבים,
המשנים את מצבי התודעה ומשפיעים על התפישה, החשיבה והרגש.
גישתם נשענת על התאוריה של פאנישל, 1945, הרואה את המתמכר
כנשלט על ידי אימפולסים פתולוגיים ופונה להתמכרות על מנת לספק צריכים בסיסיים ולחוש תחושת ביטחון וקבלה.
לדידו, האדם המכור מגיב לכל מצב של לחץ ומתח בחוסר סובלנות, הוא אינו יכול לשאת כאב, תסכול ודחיית סיפוקים.
הסם מאפשר לו להשיג תענוג מהיר ומהווה אמצעי הגנה יעיל מפני מצבי המתח והתסכול.
קהנטזיין 1985, המחזק את התיאוריה, אף מוסיף ומתאר את השימוש בסמים "כריפוי עצמי"
המשתמש בסם מחפש דרך יעילה להפגת סבל רגשי והפחתת חרדות ורגשות דיכאון.
לאחר חוויית ה" High" הגורם לאדם כאמור תחושה של בטחון עצמי, סיפוק ואופוריה,
ישנה "נפילה" המביאה עימה כאב, תסכול וצורך גובר לצרוך מנה נוספת של סם,
ולחוש מחדש התעלות. ככל שמתארך משך השימוש בסם ציפיותיו של האדם מעצמו,
כמו גם הרצון לספק את צרכיו הבסיסים והמקובלים – כגון: שמירה על בריאות מספקת, תזונה, פרנסה בכבוד וכדומה הולכות ופוחתות, ובמקומן מתחזקת
התשוקה לשימוש בסמים. בשלב הזה השימוש אינו מכוון לסיפוק הHIgh , כי אם להגנה מפני המתח ותחושות האדם באשר להתמכרות, ו/או תסמונת
הגמילה הפיסית.
במחקר השוואתי בין אוכלוסיה נקייה לבין משתמשים בסמים, מצאו (De Moja & Spielberger, 1997 מצוטט אצל חן, 2001)
כי חווית הכעס של המכורים גבוהה יותר מזו של האוכלוסייה הנקייה, וכי למכורים שליטה חלקית על האופן שבו מבטאים את כעסם.
התמכרות לסמים כתופעה תהליך החלמה
מרבית המכורים מתנסים בגמילה מרצונם החופשי רק לאחר שחשים כי "קצו כל הקיצים"
ואם ימשיכו בשימוש יגרמו נזק בלתי הפיך לעצמם ולסביבתם.
החלל אותו מילא הסם בחייו של המכור, נותר ריק. על המכור שהיה רגיל להנאה
מיידית ומסעירה ללמוד כיצד לדחות סיפוקים, להתחבר לפנימיותו וליהנות מרגעי החיים כפי שהם. Morrison,1990) מצוטט אצל חן, 2001).
לדעת קומבס, 1997 גמילה מסמים היא אופציה מקובלת בעבור מכורים,
אף על פי שמרביתם יפנו לעזרה רק במידה ויחושו ייאוש ועייפות מן השימוש,
ושאורח חייהם בזמן ההתמכרות הפעילה אינו נסבל יותר. (חן, 2001)
השאלה לגבי מהי המוטיבציה של מכורים להחלים מהתמכרות לסמים היא נושא חיוני בהחלמה מהתמכרות לסמים.
תשובה אחת שהחלמה מהתמכרות לסמים קורית כשהחיים שלהם הופכים לבלתי נסבלים.
התמכרות לסמים היא סגנון חיים המלווה בסבל פיסי, מנטאלי ורוחני בעקבות ההתמכרות,
גם של המשפחות והחברה (Gray 2003,Dupont& Mcgovern 1992 מתוךChen G.,2010).
ביבליוגרפיה
בן יהודה נ. (1980). פסיכותרפיה – הגישה האקזיסטנציאליסטית. מגמות: רבעון למדעי התנהגות, כ"ו (1) 94-101.
חן ג. (2001) קשר בין תמיכה חברתית ותכנית רוחנית לבין שינויים אישיותיים, רגשיים והתנהגותיים בקרב אסירים שנגמלו מחומרים פסיכו אקטיביים.
חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת בר אילן.
טייכמן מ. 1995 לחיות בעולם אחר: אלכוהול ,סמים והתנהגות אנושית. תל אביב: רמות.
יאלום א. (2011). פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית. (דורית בונה (עורכת) מרים שפס (מתרגמת)). ירושלים: כנרת, זמורה ביתן, דביר והוצאת ספרים ע"ש י"ל
מאגנס, האוניברסיטה העברית בע"מ.
Chen G. (2010). The Meaning of Suffering in Drug Addiction and Recovery from the Perspective of Existentialism, Buddhism and the 12-Step Program. Journal of Psychoactive Drugs, Volume 42 (3).