דימוי עצמי נמוך אצל ילדים
דימוי עצמי נמוך אצל ילדים יכול לנבוע משני גורמים: גורם ראשון חיקוי של הילדים את ההורים.
הילדים מרגישים אותנו, הם יודעים לזהות מתי אנחנו מעמידים פנים ומתי אנחנו אותנטיים.
הם רואים דרכנו ויודעים לקלוט אותנו גם אם אנחנו מנסים להסתיר.
לא סתם אומרים שאם אנחנו רואים משהו מוזר אצל ילדינו כדאי שנבדוק באיזה אופן הם ההשתקפות שלנו
ולבחון כיצד אנחנו כהורים יכולים להשתנות, אחרת חבל על המאמץ.
אנחנו יכולים לשלוח את הילד לטיפולים פסיכולוגיים, תרפיות וכיו"ב
ובסופו של דבר הילד חוזר הביתה ורואה את אותם דפוסי התנהגות
שלנו שלא השתנו וימשיך לחקות אותנו, לכן חשוב מאוד להיות מודעים
לאחריות העצומה שלנו בגידול שלהם ולהשפעה הקריטית שלנו עליהם.
אפשר לראות את האכפתיות כלפי הילדים שלנו כהזדמנות לגדילה ושינוי.
הרבה פעמים קל לנו להשתנות למען מישהו אחר האהבה שלנו גורמת לנו לצאת
מעצמנו ולהבין שעכשיו זה הזמן, שכבר אין תירוצים כי יש אחרים שתלויים בנו.
גורם שני להתפתחות דימוי עצמי נמוך אצל ילדים היא יצירת תלות במחמאות ואישורים מהסביבה.
לעתים מבלי לדעת אנחנו יוצרים בילדינו תלות בסביבה ובמה שהיא תאמר.
לדוגמה כשאנחנו מתחילים לתת לילדנו מחמאות ואישורים
לגבי היצירות שלהם או הדברים שהם עושים,
הם מתחילים לפתח תלות באותם אישורים וכשזה לא קורה מספיק
אז הילד מתוסכל ומפרש את זה שהוא לא מספיק טוב.
זה עלול לפגוע בדימוי העצמי של הילד כאשר הוא לא מקבל
כל הזמן את החיזוקים שהוא הורגל אליהם.
הרבה מאוד ילדים מוכשרים בגיל מסוים מאבדים את הביטחון
והערכה העצמית שלהם, כי הם לא המשיכו לקבל מחמאות
בגן או בבתי הספר כמו שההורים נתנו והם פירשו את זה שהם לא
מספיק טובים ושבעצם אמא ואבא סתם הגזימו.
לעתים כדאי דווקא לא לצאת מגדרינו ולשבח את הילד אלא להתייחס באופן ענייני ליצירה שלו ולא אליו.
להבין שזה טבעי ליצור, זה לא משהו שמצדיק מחמאות וסופרלטיבים.
עדיף שנהיה צנועים ונתייחס לדבר עצמו שהוא עשה ולא אליו,
לדוגמה לגבי ציור נוכל לומר לו הציור מרגש אותי הוא עושה לי נעים בלב.
וכך הילד ילמד ליצור ללא תלות באישורים והכרה מהסביבה.
לסיום חשוב לומר שבמובנים רבים הילדים הם המראות שלנו וככול
שאנחנו יותר מאושרים שמחים ומוגשמים בחיינו, כך גם ילדינו יהיו מאושרים יותר.