התמכרות לסמים קלים טיפול אקזיסטנציאליסטי
פילוסופים אקזסטניאליסטים טוענים, כי התמכרות לסמים קלים היא רק סימפטום ולא הבעיה.
הבעיה האמיתית של המכור היא אובדן תחושת המשמעות בחיים!
לכן התמכרות לסמים קלים טיפול בתופעה, יקרה ברגע שתחושת המשמעות תחזור לחיים,
כך ההתמכרות תלך ותפחת לא יהיה בה עוד צורך.
תרופת הנגד לחוסר משמעות, היא זינוק היישר אל לב המחויבות והפעולה.
תחושה של משמעות היא תוצר לוואי של מעורבות בחיים.
לכן מעורבות היא התשובה הטיפולית לחוסר משמעות. ללא קשר למקור המשמעות.
מעורבות אמיתית בכל אחת מהפעילויות הרבות של החיים משפרת את האפשרות
שיש לאדם להשלים את עיצוב אירועי חייו בצורה קוהרנטית וברורה.
למצוא בית, לגלות אהבה לאנשים אחרים, ליצור, לבנות פעולות אלו
וכל הצורות האחרות של מעורבות ושל עשייה הן בעלות גמול כפול: הן מעשירות מעצם מהותן,
והן מקלות על הדיספוריה הנובעת מנתוני הקיום הגסים והלא מסודרים שאנו מוצפים בהם (יאלום, 2011).
מה מטרת הטיפול האקזסטנציאליסטי?
המטרה של המטפל היא לגרום למטפליו להיות מעורבים יותר. המטלה איננה ליצור מעורבות וגם לא להחדיר
אותה במטופל את הדברים הללו המטפל אינו יכול לעשות, והוא גם אינו צריך לעשותם.
הרצון להשתלב בחיים קיים תמיד בכל אחד מאתנו וגם במטופלים שלנו, והפעילויות הטיפוליות של המטפל
צריכות להיות מכוונות להסרת המכשולים הניצבים בדרכו של המטופל.
למשל מה מונע מהמטופל לאהוב אדם אחר?
מדוע הוא מפיק סיפוק מועט כל כך מיחסיו עם אחרים?
מה הם העיוותים התפיסתיים שמרעילים באופן שיטתי את יחסיו עם אחרים?
מדוע הוא מפיק הנאה כה מועטה מעבודתו?
מה מונע ממנו למצוא עבודה שמתאימה לכישוריו ולכישרונותיו, או למצוא היבטים מהנים בעבודתו הנוכחית?
מדוע הוא הזניח את אמונותיו, את פעילותו היצירתית או את הניסיונות להתעלות מעל עצמו?
המטפל עוזר למטופל לפגוש את עצמו באופן עמוק יותר ואותנטיות. לעזור להם למצוא מחויבות אישית
מעורבות והשתתפות פעילה בחיים אשר תיצור תחושת משמעות אשר חשובה מאוד על מנת להפסיק את מעגל ההתמכרות.
התמכרות לסמים קלים טיפול –
הסבל האנושי והחיפוש אחר משמעות בדרך להחלמה מהתמכרות.
התפיסה של הסבל הוא נושא הנתון לויכוח מתמשך על ידי החוקרים.
חלק טוענים שהסבל הוא הרסני ושלילי. חוקרים אחרים מתייחסים לאמביוולנטיות של הסבל, וטוענים שהוא לא צריך להיחשב
רק כהרסני ודורסני אלא שגם צריך להסתכל עליו כגורם חיובי וכפוטנציאל שיכול להתחיל תהליך חיובי של שינוי.
לדוגמה (Wieman, 1946 (Chen, 2010 האמין שלמרות שסבל יכול לגזול מהאינדיבידואל תחושה של קיום,
הוא גם הוכח כיצירתי ומועיל, תלוי בתגובה של הסובל.
בדומה (Williams, 1969 (Chen, 2010 התייחס לאמביוולנטיות של הסבל
ובטענה שלמרות שהוא עלול להרוס את היצירתיות של האינדיבידואל,
הוא גם רכיב בעל מקור לצמיחה אישית.
פרנקל, 1965 טען שאינדיבידואלים מסוגלים להרגיע סבל על ידי חיפוש אחר משמעות בו. הוא טען
שלסבל יש משמעות אם הוא מחולל שינוי אצל הסובל, ההפך מייאוש שהמשמעות שלו הוא סבל. הוא האמין שהדחף למשמעות
היא המוטיבציה הראשונית לחיים והולכת עמוק יותר מהדחף לעונג (פרויד, 1926) או הדחף לכוח (אדלר, 1932).
פרנקל, 1988 התייחס למשמעות בחיים כמו אל התעלות עצמית המשתקפת ביכולת של האדם להיות יעיל.
לפי פרנקל "tragic triad" – סבל, אשמה ומוות הופכים לפחות מאיימים כשהאדם מחפש את המשמעות הגלומה בו.
על פי פרנקל ,1988 אפילו שלאינדיבידואל אין שליטה על מגוון עובדות של הסבל, עדין יש לו את החופש לבחור את הגישה שלו.
אחד יעמוד מול הבלתי נמנע בכעס או בשלווה, המספק תגובה מעוררת השראה או תגובה משפילה.
האופן שאנחנו מתמודדים עם הסבל שלנו ומתייחסים אליו קובע את הערך שלו. תגובה הרואית יכולה להפוך סבל להישג.
פרנקל, 1965 מנה שלושה ממדים למשמעות: יצירתיות, חוויה וגישה.
משמעות החיים יכולה לבוא לידי ביטוי דרך יצירה של משהו, ביצוע משימה,
שתהיה לה חוויה חיובית (לדוגמא מערכת יחסים בעלת משמעות) או לחוות יופי (כמו לראות שקיעה, לשמוע מוזיקה וכיו"ב).
הגישה שהאדם יאמץ למשבר בחיים יכולה לספק משמעות לחיים.
פרנקל , 1988 טען שסבל הוא רב ממדי והוא קשור לכאב פיזי כמו לכאב רגשי או כאב רוחני – סבל של הרוח האנושית.
שלושת הממדים של הסבל האנושי הם מצוקה, ניכור וייאוש.
מצוקה: סבל הוא תוצאה של מצוקה שעשויה לקרות כתוצאה מכאב, אובדן או פחד.
ניכור: הסובלים בדרך כלל נסוגים ומאבדים את מערכות היחסים עם אחרים, במיוחד האחרים המשמעותיים, כמו גם בני משפחה, חברים ומטפלים.
האמפתיה שהם מקבלים משרתת בכך שהיא רק מעצימה את תחושת הניכור, כי ה"אחרים" לא באמת מבינים את סבלם.
ייאוש: הסבל כל הזמן מלווה בתחושה של ייאוש שהסובלים חווים אותו כבלתי אפשרי לברוח ממנו, משאירה את הרגשות שלהם לכודים ובודדים.
רק בעשורים האחרונים ההתערבות הטיפולית התחילה לשקול את הרוחניות ואת משמעות החיים כמשאב אישי בשביל להתמודד עם רגשות הסבל קיומי.
לכן על מנת להחלים מהתמכרות צריך להיות שינוי משמעותי בעצמי ובאופן שהאדם מתייחס לעולם.
,Finggeld1998 (כפי שמצוטט אצל Wiklund,2008) טוען שלהמציא מחדש, להשקיע מחדש בעצמי היא הדרך לפתור בעיית התמכרות
והוא ממליץ שהשאיפה להפוך למי שהוא ומה שהוא רוצה להיות, הוא תהליך חשוב בתהליך הגמילה.
הצגת מקרה – התמכרות לסמים קלים טיפול
אדם בשנות ה – 30 לחייו הגיע לטיפול בהתמכרות לסמים, סיפר שבעקבות כניסה של המשפחה שלו לקשיים כלכליים,
הוא נאלץ לקחת על כתפיו את ניהול העסק על מנת לעזור לשקם את העסק ולהצליח להחזיר את כל החובות. במשך שלוש השנים האחרונות הוא חיי תחת לחץ מאוד גדול.
בתקופה הזאת הוא הרגיש שחייו בהמתנה, שהוא לא עושה את מה שהוא אוהב והסם היה המפלט היחיד.
הוא הגיע לטיפול כשהוא התחיל לזהות שהוא מאבד שליטה על ההתמכרות שלו ובשלב שבו העסק התייצב ורוב החובות הוחזרו, אבל עדין היה בו חוסר שקט, לחץ ותלות בחומר.
בטיפול חיפשנו ביחד מה כן ממלא אותו משמעות, הוא נזכר שהוא בעצם מאוד אוהב לפסל. ולאט לאט נולד הרעיון שבזמנו החופשי הוא יחזור לפסל.
במפגשים הבאים הוא היה מביא להראות לי עבודות שהוא עשה וגם צילם חלק מהם.
וככול שהוא חזר ליצור ולעשות עוד דברים שהוא אוהב כמו לצלם הוא דווח שהצורך שלו בסמים הלך ופחת בשלב מסוים
הוא התחיל להנחות סדנאות יצירה ופיסול מה שהוא תמיד חלם ולא עשה. דבר אשר מילא אותו תחושת משמעות וסיפוק עד שההתמכרות והצורך שלו בסמים נעלם לחלוטין.