סיטואציות מכאיבות קיימות גם קיימות, אך אין להתבלבל בין עצבות גדולה שהן גורמות לדיכאון.
לכל אחד יש רשימת בעיות שלדעתו מהווה גורם ישיר וברור לסיבה שהוא בדיכאון. גורמים, כמו פרידה מבן/ת זוג, כישלון עסקי, מום גופני, מחלה ממאירה, מוות טרגי של אהוב.
בטוחה שלכל אחד יש סיבות נוספות שהוא ירצה להוסיף לרשימה. אז כדאי שתדעו שגם הסיבה שרציתם להוסיף אינה הגורם לדיכאון.
כלומר לא קיימת סיטואציה שעצם קיומה מביא דיכאון.
השאלה היא היכן הקו המבדיל בין רגשות שלילים רצויים לבין רגשות שליליים בלתי רצויים?
מהי עצבות בריאה ומהו דיכאון?
ההבדל ביניהם ברור. עצבות היא רגש תגובה טבעי במצב של צער ואכזבה. היא נובעת מהכרה מציאותית במה שאירע ואנו זקוקים לה כחלק מתהליך התמודדות עם הכאב.
הדיכאון והיגון, לעומת זאת הם הפרעות רגשיות שנובעות תמיד ממחשבות מעוותות תלושות מהמציאות.
אדם אהוב נפטר ואתה חושב מרגיש: "איבדתי אותו…", הכאב מר עמוק… הוא כה חסר לי…" רגשי עצב עדינים ומציאותיים שעולים בך, רצויים, הם משמרים ומחדדים את האנושיות שבך ומעניקים עומק למשמעות חייך. קשה לומר זאת, אך במידה מסוימת בתהליך התגובה לאובדן אתה לומד ומתפתח.
לעומת זאת ייתכן ותאמרי: "זה לא הוגן שזה קרה לי", כלום לא מעניין אותי יותר! לא אהיה כבר מאושרת לעולם".
מחשבות אלו שאינן מחשבות הכרת המציאות וקליטה אלא יצירות אישיות משלך, תעוררנה רגשי רחמים עצמיים וייאוש.
הן מבוססות על עיוותי חישבה והדבר היחיד שביכולתן לעשות לך הוא להזיק. גם דיכאון וגם עצב עשויים להופיע בעקבות אובדן מכאיב או כישלון צורם.
עם זאת, ניתן להבחין ביניהם: עצבות אינה תוצר של עיוותי חשיבה. היא זרם שוטף של רגשות, מוגבלת בזמן, והיא אינה גורמת לך לאבד את ערכך העצמי.
דיכאון לעומת זאת, הוא קר ומנוכר, מעין ביצה שאתה הולך ושוקע בה. הדיכאון נוטה להמשך תקופה ארוכה או להופיע שוב ושוב, הוא תמיד מעורב בירידת הערכה העצמית.
כשמופיע דיכאון בעקבות מצב מתח כמו מחלה, פטירת אהוב, בעיות בעסק וכו'. במצב זה היה נהוג להגדיר את הדיכאון, כדיכאון תגובתי.
פעמים אחרות קשה יותר לזהות את מצבי הלחץ שהתחילו את התהליך ונראה שהסימפטומים הופיעו משומקום. דיכאון מסוג זה הוגדר לרוב כדיכאון אנדוגני או ראשוני.
אולם בשני סוגי הדיכאון הגורם האמיתי הוא תמיד אחד בלבד – מחשבות שליליות מעוותות.
הדיכאון, שלא כעצב, אינו ראוי למעמד של מצב רוח לגיטימי. הוא לא מעוגן במציאות, אין לו כל תפקיד חיובי, והוא אחת הצורות הגרועות ביותר של סבל אנושי.
מעלתו היחידה היא הצמיחה הנפשית הנוצרת כאשר לומדים להתנער ממנו.
המחשבות שעוברות בראשך והמשמעות שאתה מצמיד לאירוע, יוצרת את רגשותיך. גם כאשר מדובר בהתרחשות מציאותית שלילית, חלק ניכר מהסבל שלך נובע מעיוותי חשיבה.
כאשר תשתחרר מעיוותים אלו תגלה שההתמודדות עם הבעיה האמיתית נעשית באופן שונה וגם הכאב המורגש שונה לחלוטין.